יניר מערכות בע"מ נ' שניידר אלקטריק ישראל בע"מ ואח'

החלטה

(בבקשת הנתבעת 1)

בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "שניידר") לקבוע כי שניידר אינה כתובת למסירת כתבי בי דין לנתבעת 2 (להלן: "Schneider");

יניר הגישה תביעה כספית נגד הנתבעות לפיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו לה כתוצאה ממעשים או מחדלים אותן ביצעה חברת American Power Conversion Distribution (להלן: "APC"). בכתב התביעה טענה יניר כי שניידר הינה חברה ישראלית העוסקת בייצור, ייבוא והפצת מערכות מתוצרת APC ו- Schneider. עוד נטען, כי Schneider הינה חברה רב לאומית העוסקת בייצור, הפצה ומכירה של מערכות האל פסק, תשתית, פיקוח ובקרה והיא מיוצגת בישראל על ידי שניידר. לימים מוזגה APC בחברת Schneider הפועלת בישראל באמצעות שניידר.

לטענת שניידר בבקשה, Schneider היא חברה שמושבה באירלנד ושניידר רוכשת ממנה ציוד. שניידר אינה סוכן או מפיץ או נציג של Schneider, אין ביניהן כל הסכם מלבד הסכמי אד הוק לרכישת ציוד והיא אינה מוסמכת לייצג את Schneider, להתחייב בשמה או לפעול בעבורה. 2 החברות הן ישויות משפטיות עצמאיות המאוגדות כל אחת במדינה אחרת ואין ליצור ביניהן קשר משפטי המאפשר להמציא לאחת כתבי בי דין עבור השנייה.
לטענתה, עובדות אלו ידועות ליניר לאור תביעה קודמת בסדר דין מקוצר שהתנהלה ביניהן (ת.א. 35707-02-10) (להלן: "התביעה הראשונה") במסגרתה הגישה שניידר בקשה לדחות על הסף את התביעה שהגישה נגדה יניר ובה פרטה עובדות מהן ברור כי שניידר ו – Schneider הן 2 חברות שונות, עצמאיות ובלתי קשורות. במסגרת בקשת הדחייה הוגש לבית המשפט ההסכם בין יניר ל - APC לפיו מונתה יניר למפיץ APC בישראל (להלן: "ההסכם") בו נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים בין הצדדים לו באמצעות הליך בוררות. יניר מנסה לעקוף את הוראות ההסכם.

יניר מתנגדת לבקשה. לטענתה, התביעה הראשונה התבססה על כתב התחייבות של APC במסגרתו העידה APC על עצמה כי היא "פועלת באמצעות שניידר אלקטריק" בכתובתה של שניידר. נציג APC הזדהה בתואר "APC by Schneider Electric". Schneider כחליפתה של APC פעלה ביחסים בינה לבין יניר באמצעות שניידר. הבקשה הנוכחית היא חזרה על הבקשה לדחייה על הסף שהגישה שניידר בתביעה הראשונה וחזרה בה ממנה בהמלצת בית המשפט. לא מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968, לא ברור מי חליפתה של APC לעניין ההסכם וההסכם בוטל בהודעה של APC.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה אני סבור כי דין הבקשה להידחות שכן מהמסמכים שצירפו הצדדים במסגרת הבקשה עולה כי שניידר אכן משמשת נציגה של Schneider בישראל לצורך מסירת כתבי בית דין;

כאמור, תביעתה של יניר מופנית כלפי מעשים או מחדלים של חברתAPC (שבהמשך מוזגה לחברת Schneider) שנעשו במסגרת ייבוא, שיווק והפצת מוצריה על ידי יניר בישראל.

לפי הודאת APC עצמה היא פעלה בישראל באמצעות שניידר; בכתב ההתחייבות מיום 26.5.2009 (נספח 1 לכתב התביעה הראשונה שצורף כנספח א' לתגובת יניר) צויין: "APC ישראל" ו - "APC by Schneider Electric" וצוינה הכתובת "בית סגיד – פארק תעשיות "השרון" ת.ד. 5065 קדימה" שהיא כתובתה של שניידר.
בהודעות הדואר האלקטרוני (נספח 2 לכתב התביעה הראשונה שצורף כנספח א' לתגובת יניר) בין יניר לבין APC הזדהה מר שמעון אברבאנל, מנהל פעילות APC בישראל, שכתובתו אצל שניידר, בתואר: "APC by Schneider Electric".
אמנם לטענת שניידר, הכוונה בכיתוב בלוגו "APC by Schneider Electric" ובמילים "שניידר אלקטריק" לחברה "Schneider Electric SA" שמקום מושבה בצרפת והיא רכשה את APC, אולם מנגד טוענת שניידר כי אותה רכישה נעשתה בפברואר 2007, שעה שכתב ההתחייבות שניתן ליניר מ - APC בשנת 2009, לאחר רכישת APC על ידי החברה בצרפת, מפנה במפורש לכתובת של שניידר בישראל ולא לכתובת החברה בצרפת.

אומנם יניר הוציאה הודעת חיוב ל – Schneider (ולא לשניידר) ביחס לתשלום שנתבע על ידי יניר בתביעה הראשונה (נספח 1 לנספח ה' לתגובת יניר), אולם החשבון מתייחס להתחשבנות בין יניר ו – APC. בניגוד לטענת שניידר בתשובה לתגובה, כי Schneider עצמה שילמה את סכום הפשרה בתביעה הראשונה בגין החוב של APC, מנספח ד' לתגובת יניר עולה כי שניידר פרעה את החוב בגין התביעה הראשונה בשיק על סך של 367,000 ₪ המשוך מחשבונה.

תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 עוסקת בהמצאה ל"מורשה בהנהלת עסקים" והיא נוגעת למצבים בהם לנתבע, שהוא תושב חוץ או חברת חוץ, מורשה בישראל אזי ניתן לבצע המצאה לידי המורשה. השאלה שנבדקת בהקשר זה היא האם הנמען הוא אכן "מורשה". בהתאם לכך, עיקר הדיון בפסיקה התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לבין הנתבע (ראה: רע"א 39/89 General Electric נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4) 762, עמ' 768א). לצורך הדיון בשאלת ההמצאה ורמת אינטנסיביות הקשר, די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו (ראה: רע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי (פורסם בנבו, 8.3.2011)). לפיכך, לאור האמור לעיל, אני סבור כי ניתן לראות בשניידר כ"מורשה" מטעם Schneider, ש – APC מוזגה אליה, בהתאם לתקנה 482. לאור מערכת היחסים שפורטה לעיל בין שניידר לבין APC והעובדה ששניידר הוצגה כלפי חוץ כמי שמייצגת את APC וכזו ששילמה בפועל את החוב של APC (או של Schneider) לשניידר, יש להניח כי שניידר תביא לידיעת Schneider את העובדה כי הוגש נגדה כתב התביעה.

לאור האמור לעיל, איני נדרש להכריע בשלב זה בטענת שניידר לגבי מנגנון יישוב סכסוכים בין Schneider או APC לבין יניר באמצעות הליך בוררות.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

תוך 30 יום מהיום תמציא יניר לשניידר עותק מכתב התביעה כשהוא מתורגם לאנגלית ו- Schneider תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה המתורגם. פגרת הפסח נכללת במניין הימים.

שניידר תשלם ליניר את הוצאות הבקשה בסך 1,800₪. הסך הנ"ל יהיה צמוד למדד וישא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.